Prule – מידע ממוחשב

הפרעות בזהות המינית

הפרעה בזהות המינית ההיא מצב בו אדם, זכר או נקבה חש שאינו מתאים למין שלו.
יש 2 מרכיבים להפרעה הזו: הזדהות עם המין השני- רצון חזק של אדם להשתייך למין השני.
דיספוריה מינית- אי נוחות בקשר למין הביולוגי ותחושה שהמין הזה לא מתאים לו.

הפרעת זהות מינית בתקופת הילדות, לעיתים קרובות מתפתחת להומוסקסואלית, אך לעיתים לטרנסקסואליות
טרנסקסואלים רבים בוחרים לשנות את מינם על אף המחיר הכבד שכרוך בכך.

פריפילה

פרפיליה היא דפוס התנהגות מיני קבוע שבו דרוש חפץ/טקס או מצב יוצא דופן על מנת להגיע לסיפוק מיני מלא.
צורות כאלו מופיעות אצל המון אנשים נורמטיביים, ההבדל בינם לבין אנשים אשר סובלים מפרפיליה הוא, שהפרפיל אינו מסוגל להגיע לסיפוק מיני בדרך אחרת.
כמו כן, פרפילים לעיתים הם כפיתיים, ויש כאלו אשר זקוקים לאורגזמה 4-10 פעמים ביום.

ישנן כמה סוגים של פרפיליות, פטישיזם- בו העניין המיני מתרכז בחפץ ספציפי.
וויריזם- נטייה למציצנות.
סאדיזם ומזוכיזם- השגת הנאה מינית תוך אלימות שמופנת כלפי העצמי או כלפי מישהו אחר.

רוב הפרפילים הם גברים ולבני אדם פרפיליים יש לרוב יותר מפרפיליה אחת.

ליקויים בתפקוד המיני

פגם בתשוקה לסיפוק מיני או ביכולת להגיע אליו.
ישנן כמה הפרעות כאלו, למשל הפרעת תשוקה מינית היפואקטיבית, בה לגבר או לאישה אין תשוקה מינית.
הפרעה בזקפה אצל גברים, היא הפרעה נוספת, בה הגבר לא מצליח להגיע לזקפה.
ההפרעה נפוצה בגיליאים מאוחרים(ידועה גם בשם אימפוטנציה).
ישנן גם הפרעות אורגזמה, בה אחד מבני הזוג לא מצליח להגיע לאורגזמה, או מגיע לאורגזמה מהר מדי(גברים, שפיכה מוקדמת).
וגינימוס היא הפרעה ביש התכווצות לא רצונית של השרירים בעת כניסה לנרתיק.
דיספרוניה היא מצב בו גירוי מיני מכאיב לאדם.

תיאוריית ההשוואה החברתית של החוקר ליאון פסאינגר, הצוגה לראשונה בשנת 1954, עם זאת גם היום מקובלת ונחשבת בפסיכולוגיה החברתית.
הנחת היסוד של התיאוריה הזו היא שאנו מעוניינים להעריך את הידע והיכולות שלנו, לשם הישרדות והסתגלות בעולם הזה.

שכן, אם לא נעריך נכונה את היכולות והידע שלנו לא נצליח לדעת מה אנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות, ולגרום לאסונות או סתם לא להצליח בדברים.
לשם הערכה זו, האדם יכול לפנות למדדים אובייקטיביים(כמו בדיקת דם למשל).
עם זאת, לא תמיד ישנם מדדים אובייקטיביים בסביבה, ואז בלית ברירה האדם מבצע השוואה חברתית.

המניע להשוואה החברתית לפי פסטינגר הוא לא חברתי מעיקרו, אלא נובע מהפקת תועלת לפי פסטינגר.
אם כך נשאלת השאלה, במידה והחלטנו לבצע השוואה חברתית למי נבחר לפנות?
שכן, ישנם המון אנשים שנוכל להשוות את עצמו אליהם, לא נשווה את עצמו לכולם מן הסתם.
פסטינגר שיער את השערת הדמיון, השערה לפיה אנו נבחר להשוות את עצמנו לאנשים הדומים לנו.
ככל שגודל הפער בין היכולת של הזולת ליכולתו של האדם, לפי פסטינגר אנו נמנע מלהשוות את עצמנו אליו.

דבר זה מובן, שכן אין אדם ממוצע יכול להשוות את יכולות משחק הכדורגל שלו לרונלדיניו.
הסיבה לכך נובעת מכך שזה לא יתן לו מספיק מידע והוא לא יוכל להעריך נכונה את היכולות הללו.
אם לעומת זאת ישווה את עצמו לחבריו מן השכונה, סביר להניח שיוכל להפיק יותר מידע.

לסיכום, תיאוריית ההשוואה החברתית מניחה שהאדם נוטה להשוות את עצמו לאחרים לשם צורך תועלתי ועושה זאת לאנשים הדומים לו, במידה ונעדרים מדדים אובייקטיביים בהם יכול להעזר לצורך הערכה.
נערכו כמה מחקרים שבדקו את התיאוריה הנ"ל, חלקם מצאו אישוש מדעי וחלקן הפריכו אותה.
פסטינגר העריך שאנשים פועלים ע"מ להשיג מידע מדוייק לגבי עצמם- עם זאת הוכח לא אחת שאנשים נוטים לעיתים להשיג מידע שמשמש להאדרה עצמית.